גזר דין בתיק פ"ל 10060-02-11

הנאשם הורשע בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן וזאת לאחר שבחר להודות בביצוע העבירות שיוחסו לו ולקח אחריות במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים.

המדובר בפרשה חריגה בחומרתה בעיני, שכן אין המדובר רק בכתב אישום הכולל שני ארועים של נהיגה בזמן פסילה יחד עם ארוע שלישי של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

מטיעוני המדינה עולה כי נהיגת הנאשם בשלושת האירועים נשוא כתב האישום בוצעה על רקע היות הנאשם פסול לתקופה של 8 שנים כתוצאה מהרשעתו בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות אגב גרימת תאונת דרכים.

המדינה הגישה במסגרת טיעוניה עותק של פסק הדין הרלוונטי (תיק פ 8155/07) ממנו נובע גם מאסר מותנה חב הפעלה בן 24 חודשים אליו אתייחס להלן.

הצדדים הגיעו בתיק זה להסדר טיעון במסגרתו סוכם כי הנאשם יודה ויורשע בכל עובדות כתב האישום המתוקן ואילו הצדדים יטענו לענישה אשר הוגשה אף היא בהסדר כתוב.

בתמצית, כולל ההסדר המוצע הפעלת עונש של 24 חודשי מאסר כתוצאה מתיק גרם המוות ברשלנות, כאשר המדינה תטען ל- 21 חודשי מאסר נוספים במצטבר ואילו ההגנה תבקש כי כל מאסר נוסף מעבר ל-24 החודשים יהיה בחופף לתקופה זו.

כמו כן סיכמו הצדדים על ריצוי המאסר בחופף ל-  10 חודשי מאסר נוספים שנגזרו על הנאשם בבית משפט מחוזי באר-שבע בתיק 8603-09-10 והכל כאשר עונש המאסר ימנה מיום מעצרו של הנאשם - 17.8.10.

הלכה למעשה, סיכמו הצדדים על תקופת מאסר בפועל אשר תנוע בין 24 חודשים ל- 45 חודשים

כאשר בנוסף סיכמו על מאסר על תנאי בטיעון פתוח ופסילה מצטברת בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים.

כתמיכה לרף הענישה לו עתר כל צד בפני, הציג ב"כ המדינה מספר פסקי דין בהם נגזרה ענישה הקרובה לרף לו הוא עותר.

ב"כ המדינה הסביר כי חומרה יתרה נובעת בתיק זה מהרקע התעבורתי של הנאשם הכולל הרשעה בגרימת מוות ברשלנות.

ב"כ הנאשם מצידו הפנה לפסיקה אשר ניתנה ברע"פ 3630/03 חאתם נגד מדינת ישראל שם קוזז ע"י בית המשפט העליון עונש מאסר בתיק של נהיגה בזמן פסילה לתקופה של שנה.

עוד נטען על ידו כי המאסר המותנה אשר יופעל בתיק דנן ניתן בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות ואף כי ברמה המשפטית הטכנית הוא חב הפעלה, הרי שאין המדובר בענישה הנובעת מחזרה על אותה העבירה, ולכן יש לראות את הפעלת התנאי כענישה ראשונית ביחס להתנהגות הנאשם.

עוד הופניתי לעובדה כי הנאשם הפך לאחרונה אב לילד ונטען כי עובדה זו שינתה רבות את התנהגותו ויחסו לעבירות שביצע.

טענה נוספת שהעלתה ההגנה קשורה לעובדה כי הנאשם לא נעצר לאחר המקרה הראשון בו נהג אף שהיה תחת מעכב משטרתי צמוד.

ב"כהנאשם למד מכך כי גם המשטרה עצמה לא ייחסה להתנהגות הנאשם חריגה קשה מנורמת התנהגות תקינה, שכן אם לא כך היה נעצר מייד לאחר נהיגתו הראשונה.

גם הנאשם עצמו ביקש כי יתאפשר לו לסיים את עונשו מהר ככל הניתן כדי שיוכל לחזור לביתו ולגדל את בנו שנולד לאחרונה.

שקלתי רבות את הענישה הראוייה בתיק זה על רקע טענות הצדדים והפסיקה אשר הוגשה לעיוני.

אני מסכים לחלוטין עם עמדת ב"כ המדינה לפיה בפרשה זו ראוייה ענישה מחמירה, שכן הרקע לביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם מעיד כי המדובר בנהג מסוכן שכבר גרם למותו של אדם בתאונה, נענש על כך בענישה הכוללת מאסר בפועל ופסילה לתקופה ארוכה, ובכל זאת החליט שלא לכבד את החלטת בית המשפט ונהג ברכב שלוש פעמים כאשר מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו והלכה למעשה אינו מייצר כלפיו כל הרתעה.